המשך על התארגנות

 

תשלום לפי הצלחה: אין הדבר דומה גם לעורך דין שמבקש תשלום רק במקרה של הצלחה כי הוא אם זוכה, מבקש סכום שמחזיר לקופתו גם חישוב רטרואקטיבית. הסכום שלרוב יקבל במקרה של זכייה יותר ממכסה על ההשקעה שלו, לעיתים בזכייה גדולה מבין הלקוח שהיה עדיף לו לקח עו"ד לפי שעה ולא לפי הצלחה.

 

כאן במקרה של הצלחה התשלום הוא מכאן והלאה אם בכלל. אין שום תשלום על הסכום שהושקע בדיעבד אם כך כולם יירשמו לכל ארגון עובדים שיתיישר לפי שיטה זאת, אבל היתרון של ההסתדרות בתור גוף עם לקוחות וותיקים רבים יישמר לנצח ואף ילך ויגדל ככל שיעבור הזמן.

 

בעיית רישום כפול: אדם יירשם בנוסף לארגון שלו גם להסתדרות מה אכפת לו, זה בחינם.

רישום במספר ארגונים, עלול לגרום לאבסורד שמעסיק ירצה לערוך שימוע ופתאום יגיעו חבורה גדולה ועורכי דין ממספר ארגונים ויבקשו להשתתף, כולם רוצים להוכיח הישגים ועשייה.

 

בקשות רבות יציפו את בית הדין ואת הבעלים המסכן והדבר יוביל לפגיעה קשה בעסק ולבסוף לפיטורין רבים יותר ולסגירה רבה יותר של עסקים.

 

יותר קל להסתדר עם ארגון שלא מקבל כסף, עד שהוא מביא הישג מהמעסיק, הדבר הרבה יותר טוב למעסיק. 

הארגון יסתפק בהישג קטן וחסר חשיבות: המוטיבציה של ארגון עובדים שלא מקבל מימון מראש (כזה אשר אין באמתחתו עובדים מאורגנים וותיקים), תהיה לאחר זמן ללא הצלחה ובתנאי שהוא ארגון חדש, להתפשר על איכות המאבק ולהגיע להישג קטן או שולי, כדי להתחיל לקבל כסף הוא צריך להשיג הישג רק למראית עין והכול בכדי להצליח לגבות תשלום מחבריו.

 

לעומת ארגון שמקבל תשלום מחבריו ונותר לו רק להילחם במעביד. ארגון כזה שאין לו מימון בעצם לאחר שהשיג כסף מהמעביד צריך לשכנע את אלו שלא נתנו את הסכמתם להעביר תשלום מרגע שהגיע להישג.

 

כיום יש אבסורד מעסיקים עלולים לגלות שמשתלם להם להקשיח עמדות ולהאריך את המלחמה מול ההסתדרות יותר מאי פעם, כל יום שעובר זה הופך להסתדרות ליום יקר יותר, ומעלה את הרצון של ההסתדרות להתפשר בדרישות למען העובדים שלהם.

 

זה דומה לבעל נכס שהנכס עומד ריק חודש, כל חודש שעובר שווה לו להוריד את המחיר של השכירות. 

 

המעביד יקשיח את עמדותיו עוד יותר מהרגיל ובכך ישאף להתיש את הארגון החדש שעובד בזמן שאין לו דמי חבר.

 

מה יחשב לשיפור אשר מזכה בתשלום דמי חבר מכאן והלאה: לראשונה יהיה מותר לשאול שאלות חדשות כמו: אם הארגון ישיג הסכם הוא יצטרך לשכנע "ולמכור" את ההישג האם הוא הישג שמזכה אותו בדמי חבר, האם שיפור של שלוש דקות בהפסקת אוכל, הוא שיפור שמגיעים עליו דמי חבר? האם שיפור שהוא טוב ממה שהיה נהוג עד כה אבל עדיין פחות מן החוק הקוגנטי נחשב כשיפור? האם שיפור שהמעביד התכוון לתת ממילא או שיפור שנתי רגיל יחשב כשיפור? האם מדובר בשיפור כלכלי או גם בתנאי העבודה יחשב ככזה המזכה בדמי חבר? האם "הסכם קיבוצי" שבו התנאים המוסכמים פחותים מהתנאים הרגילים שהיו עד אז יחשב ככזה המזכה את העובדים בזכות להפריש כסף מכספם לטובת ארגון עובדים שרק הזיק להם.

 

כניסת גופים זרים למשחק הארגוני: אולי הכוח המתלווה בארגון עובדים לאנשים מסוימים הוא כוח ששווה לשלם עליו ולא מהעובדים, דהיינו האם אפשר להקים ארגון עובדים שאין לו מטרות כלכליות שמי שמממן אותו זה סוג של אדלסון כזה או אחר והוא שיש לו אינטרס לפגוע במעביד מסוים ולהקשות עליו ואין לו באמת אינטרס לעזור לעובדים? מי עוד מרוויח.

 

בוודאי לא יזכו מכך. עיתון ישראל היום הוא חיה מוזרה, לא רק שאנשים לא משלמים יותר על העיתון, אלא מישהו משלם כדי לתת להם אותו בחינם, המטרה: אפשר רק לנחש, יש אומרים ריכוזיות ויש אומרים שליטה או השפעה על המשק ... חיסול המתחרים... הבעת דעות עם אג'נדה.... תראו כמה ביקורת יש על ישראל היום ועל אידלסון, אבל זה איש פרטי, זכותו לעשות ככל העולה על רוחו.

 

ההסתדרות החדשה בשם (ישנה במהות) היא גוף כביכול שמטרתו לעזור לעובדי המשק כולו, להביא לאיזון בכוח. אנשיו נהנים מתחושה של כוח ושהכול מותר בשם האידיאולוגיה ומי שמאמין שיש צורך לייצר שיוויון אולי באמת זה חשוב אבל צריך לדעת שכולם צריכים לשמור על איזון וכולם יכולים לפנות לבית הדין במקרה שיש הגזמה או ניצול לרעה או אינטרסים בלתי כשרים. 

 

אם איש כמו אידלסון יממן את ההסתדרות שתחליט מעתה לא לגבות כלום. הדבר עלול גם להכניס גורמים עבריינים למשל, שירצו לפגוע בעסקים מסויימים במסווה של פעילות ארגונית, ארגון כזה לא ידרוש כסף גם לאחר שהגיע להישג, ינסה בעזרת ועד להעט את המהירות בא מקבלים עובדים, מפטרים עובדים שמפריעים לארגון, להאט חברה בעולם של היום זה גרוע מלפגוע בכיסה, זה יכול להרוס אותה.

 

היום ברור שזמן = יותר מכסף, כסף בא והולך אבל זמן אבוד לא חוזר, פרסום ראשון בתקשורת הוא קריטי, סקופים ומידע זה כוח. 

 

לפעמים אפילו כדי להכניס התארגנות כסוס טרויאני שיכשיל ויאט עסק רק כדי שהמתחרה יוכל לנצח את החברה זה דרך לנצח את הקרב.

 

עובדים מאורגנים עלולים לחשוב שאולי לא צריך לעבוד קשה יותר, הרי הם מוגנים, אז למה שישקיעו, קידום הופך להיות עניין של וותק ולא של יכולת מבריקה. בונוסים לכולם ולא למצטיינים וכו'. בכלל בואו נבטל בונוסים ולא נשלם לפי בונוסים.    

 

כעורכי דין אנו לא שואלים מה עדיף קומוניזם או קפיטליזם אבל כמנהלים חשוב להבין שיש פה שאלה של שיטה, האם עדיף קומוניזם על קפיטליזם.

כשל שוק: הדבר משנה את השיטה! עד היום ראשית היו מבקשים מהארגון לקום עקב צורך אמיתי ופגיעה בעובדים, ואז היו משלמים עבור המאבק, היו מגייסים ועד ויוצאים למאבק.

 

עתה ארגוני העובדים הם אקטיביים מאי פעם בכניסה לארגונים, הם שולחים אנשים לחברה שמרוויחים כסף על גיוס כל קול מקרב העובדים ההסתדרות הכללית החדשה לא גובה תשלום עד שהיא מגיעה להסכם קיבוצי, לא ברור איזה הסכם כל הסכם היא גובה ככסף מהחברה, אין פיקוח ואין לדעת אם הדבר שיפר את התנאים, ואני כאן יעשה מעקב ואנסה לבחון את החוזים ואת השיפור בתנאים. 

 

יש עניין חדש של תחרות בין ארגונים, תחרות בריאה ונהדרת לעובדים שכולם רוצים בטובתם, הארגוני עובדים ולדעתי גם בעלי החברות שברור שהם רוצים שהעובדים שלהם יהיו מרוצים כי האוייב האמיתי הוא החברות המתחרות שרוצות לקחת את העובדים ולשכנע אותם שאצלם טוב יותר. 

 

 

האם זה טוב לתחום ספציפי, למקומות דומים, למשק כולו?

שאלות נוספות: מה קורה לאחר שהשיג הארגון הישג האם מעתה הוא רשאי לגבות כסף לעולם ועד? האם צריך לומר שעל שנה שלא השיג שום הישג מהמעסיק, האם באותה שנה לא יגבה דמי חבר?

אולי עליו להחזיר את הכספים שלקח? אם לא השיג הישג.  

 

האם הוגן לומר שאסור לו להשתמש בכסף של אנשים ששילמו כדי שהארגון ילחם עבורם ולא כדי שיגייס אנשים חדשים וילחם כדי להשיג להם הסכמים חדשים ורק אז יקבל כסף.

מה עם הכסף שנזרק.

האם מותר לארגון להפלות ולהחליט שיש חברות שהעובדים בהם חשובים יותר ולכן מהם לא נגבה או עובדים חשובים פחות, הרי כמו כל דבר גם הכסף של ההסתדרות מוגבל ואז היא צריכה להעדיף עובדים מסויימים, את מי היא תעדיף. 

 

כנראה היא תעדיף להשקיע את הכסף בעובדים החלשים, וכך צריך אבל אז זה אומר שעובדים חזקים שפחות זקוקים להגנה משלמים על שירות שהם לא מקבלים ואולי בכלל לא צריכים. 

 

 

 

ניגוד עניינים: האם בכך שאין משלמים לאיגוד המקצועי, אין לאיגוד המקצועי חובה להשיג את התוצאה הטובה ביותר, והתוצאה הטובה ביותר אשר הינה יחסית, ברור שאם הכסף שהוא גורם משפיע על איכות המלחמה ולוחמיה, עבודה, שיווק, גורם מפר איזון במקום ללכת לטובת מי שחבר אני אלך לטובת מי ששילם כי ידוע ש"בעל המאה הוא בעל הדעה".

 

האם האינטרס של האיגוד הוא לטובת העובדים שנרשמו אולי, אבל לא שילמו דבר. האם עתה בעצם מי שקובע אם יקבלו תשלום או לא הוא בעצם המעסיק אשר מולו הם מקיימים מו"מ. האינטרס שלהם עכשיו הוא לחתום על הסכם קיבוצי(לא כדי לשמור על החברים אלא כדי להוציא מהם כסף לראשונה וסוף סוף), הכוח של המעסיק עתה עלול להתגלות כגדול יותר בהרבה, ולמרות החתימות יתברר כי רבים גם מושכים את החתימות לפני הגעה להישג ולא רוצים לשלם עליו... יהיו טרמפיסטים שיגידו אני רציתי שייצגו אותי בחינם וילחצו ועתה אני לא רוצה שימשיכו לייצג אותי או אני יכול לדאוג לעצמי בלי ארגון. או האם העובדים בעצם לכודים בחוזה ייצוג אשר יש בו מרגע שהסכימו שהאיגוד ייצג אותם בחינם, אשר מציב אותם בעמדת נחיתות, מול המעביד.

 

תארו בנפשכם שאתם לוקחים שכיר חרב להלחם עבורכם באויב ורק אם האויב מסכים להכניס את שכיר החרב לטירתו, אתם תשלמו לשכיר החרב על טרחתו.

שכיר החרב פוצח במסע אל עבר הטירה וכשהוא מגיע סוף סוף הוא בעצם מתחנן להיכנס לטירה בכל תנאי שיציב בעל הטירה. שכיר החרב עלול להבטיח שלא יפצע את בעל הטירה ולא יהרוג אותו. כי הוא יודע שאם ישוב על דרכו את כל דרכו הרי שבא, חיכה, ניהל מו"מ ועשה את מסעו חזרה והכול לחינם.

 

לדעתי עולה מחוק הסכמים קיבוציים ופס"ד עמית שאם אין תשלום יש סיכוי לאי יציבות, אולי העובדה שלא תיקח יותר כסף עבור השירות ימוטט את ההסתדרות, ההנחה של אנשיה שמה שחוסם את האנשים מלהצטרף זה רק הכסף ולא העובדה שאיבדו בה את האמונה, שהיא נכשלה בהישג אמיתי שרוב מקומות העבודה כיום לא מתאימים להתארגן לפחות לא תחת ההסתדרות, שהגיעה הזמן למודלים חדישים, מודלים של ארגון אמיתי שהוא רק של העובדים של אותו עסק ולא של הסתדרות חיצונית.

 

העולם כבר לא שחור ולבן הוא אפור-

קפיטליזם לא חזירי, הפרשות לפנסיה, שעות נוספות, בונוסים, אופציות ומניות לעובדים הופכים אותם לסוג של בעלים. דברים שלא היו פעם.  

 

העולם יותר מתון ושהתורמים הגדולים בעולם הם בעלי הממון הקפיטליסטי, ברית המועצות נכשלה, הקיבוץ נכשל, גם ההסתדרות נכשלה, עכשיו אנחנו רואים גל של התעוררות, אבל כי המצב רע ולא כי השיטה שלה טובה.

 

מאוד קל לארגן עובדים, גם המעסיקים לא מבינים למה להם להתנגד ובתי הדין מאוד תומכים. 

שיטה חדשה/ישנה לחלק מחדש את ההון. אבל האם זה מה שההסתדרות עושה?

 

לא העובדה שהשחיתות שפרצה בארגונים אלטרואיסטים ובמדינות קומוניסטיות הייתה חמורה בהרבה על אלו שפרצו במדינות דמוקרטיות הם אלו שחיסלו את הגדילה של ההסתדרות, אם הם טועים ויש סיבות נוספות אז העובדה שהם הפסיקו לקחת כסף רק יפגע בארגון ויסכן את יציבותו. אי הישג פירושו לפי השיטה החדשה של ההסתדרות שאין הכנסה או אז ציטוט מפס"ד עמית:

(2) כדי שארגון ייחשב ארגון עובדים, נדרש שיהיה זה ארגון של קבע. זאת משום שרק ארגון של קבע יכול להבטיח את התכלית של חוקי העבודה, ובראש ובראשונה את היציבות הנדרשת ביחסי העבודה (105ב).

עובדים ששלמו ועד היום מעולם לא נחתם עבורם הסכם קיבוצי, האם לפי השיטה החדשה צריך להחזיר להם את כספם? האם יש לפחות לומר להם שמעתה לא יגבו כסף עבור השירות כאילו היו חדשים, הרי אלו נפגעים עוד יותר מהוותיקים שכן קיבלו תמורה כלשהיא עבור כספם.

 

וולונטריות פירושה חופש להצטרף אך גם חופש לעזוב: תנאי נוסף שעולה מפס"ד עמית הוא הוולונטריות להצטרף כמו גם הזכות לפרוש אני סבור שאם אתה מסכים לכך שאם הארגון ישיג הישג תהיה חייב להפריש ממשכורתך כסף לארגון בעצם מרוקן מתוכן את היכולת לפרוש בכל רגע... מה אם החלטת לפרוש בדיוק ברגע שבו עליך להתחיל לשלם ומי מחליט מהו הרגע המכונן שממנו העובד מתחיל להפריש? אם באותו רגע חלק מהעובדים מחליטים שאינם רוצים להשתייך האם זה אפשרי בכלל בשיטה החדשה, האם זה מוסדר בחוקת ההסתדרות?

 

האם מדובר בדור חדש, שרוצה התארגנות ולא הרגיש ולא מבין מה זה אומר, האם התארגנות כיום גורמת לעובדים להרגיש כוח, להרגיש שהם עושים משהו חשוב מול מצב קשה, של משכורות נמוכות. אין ספק שהמעסיקים כיום

חייבים להתעורר, לדבר עם העובדים ולתקשר איתם, לתת להם אופציות, אחוזים, שיטות תגמול אם הם תורמים. 

 

אבל עבור תרומה, לא עבור ארגונים ישנים ועתיקים. 

 

הקמת יציגות אמיתית של ועד אמיתי, לא פרזיטי, שמורכב מהעובדים הטובים בארגון הוא דבר שיכול להיות מבורך. 

 

עובדים טובים צריכים לדבר בגלוי עם ההנהלה, כיום עובד כואס יכול להכנס לפייס בוק ולעשות נזק בלתי הפיך, פעם לעובד לא היה את הכוח הזה. 

כיום עובד לא זקוק להסתדרות בשביל זה.

 

העולם דינמי ועובדים זקוקים לחוזה אישי, לתנאים אישיים ורוצים יחס אישי. ההסתדרות לא מספקת את זה ולכן יש חור שיש למלא אותו. אם המעסיק ימלא אותו בשיטוף עם העובדים. 

 

מנכ"לי העתיד הם מנהלי כוח אדם מומחים, בעלי ידע והבנה בפסיכולוגיה ובעלי יכולת לייצר מנגנונים של תגמול יצירתיים שמשקפים את החברה והעסק. 

 

מסייעים לעוזרים בו לגדול, להתעשר ולהפוך לחלק מהבעלים. במקומות שזה לא יקרה, תהיה התארגנות.