יום חופש (חופשה)

כשמדברים על חופשה יש להבין שמדברים על שנה שמתחילה ב-1 לינואר ומסתיימת ב 31 לדצמבר.

כמו כן עלינו להבדיל בין החוק שמדבר בברוטו ואומר למשל מגיע לעובד 14 ימים בשנה הראשונה. 

שהמשמעות היא רק 12 בנטו. 

לבין צו ההרחבה שקיצר את שבוע העבודה שמדבר בנטו ועקב הקיצור מוריד את הימים ל 5 ימי עבודה מה שאומר שבמציאות כל עובד זכאי רק ל 10 ימי חופשה בשנה. 

כך שהנושא מבלבל יחסית. לכן למעשה כאשר כתוב 14 עליכם לחשב 10. 

בעבר חשבו שכל העובדים יעבדו באותו מקום ומהר יצברו 24 ימי חופשה בשנה (המקסימום האמיתי). במציאות עובדים מחליפים הרבה מקומות ולכן עכשיו הכניסו תיקון לחוק. 

מ 1.7.16 יעלו את הזכאות מ 14 ל 15 שזה בנטו מ 10 ל 11. 

מ 1.7.17 יעלו את הזכאות שוב מ 15 ל 16 ימים שזה בנטו מ 11 ל 12 ימי חופשה וזאת מן השנה הראשונה. 

כאשר נרצה לחשב ימי חופשה עלינו להבין שהחישוב בנוי משני חלקים:

זמן העסקה אתח המעסיק (שנה קלנדרית מלאה) 

וחלק שני מספר ימי עבודה באותה שנה קלנדרית

ולבסוף מעגלים למטה כי אין חלק מיום חופש (רק חלק מיום עבודה).

להלן דוגמאות:

אנו מדברים על שנה קלנדרית שבה יש "קשר משפטי" לאורך כל השנה. לבין מצב בו לעובד יש קשר משפטי רק בחלק מן השנה.

א. נחשב לעובד כל השנה (קלנדרית מלאה)

1. אם עובד עבד כל השנה אצל אותו המעסיק (תנאי ראשון)

ואם עבד לפחות 200 ימים באותה שנה (תנאי שני) אז על פי החוק היבש ברוטו זכאי העובד לחופש כך:

בעד שתי השנים הראשונות הוא יקבל 14 ימי חופש(10 נטו).

בעד השנה השלישית והרביעית במקום 14 (11 נטו).

בעד החמישית 16 יום (12 נטו).

בעד השישית 18 יום (17 נטו).

בעד השביעית 21 יום (17 נטו).  

בעד השמינית 22 יום (17 נטו). 

בעד התשיעית 23 יום (23 נטו).

העשירית 24 יום (23 נטו).

האחד עשר 25 יום (23 נטו).

השניים עשר 26 יום (23 נטו).

השלושה עשר 27 יום (23 נטו).

הארבעה עשר 28 יום (23 נטו).

כל שנה נוספת 28, 23 זה המקסימום שאפשר לקבל.

2. אם עבד כל השנה אצל המעסיק (תנאי ראשון) אבל העובד לא השלים 200 ימים (לא עמד בתנאי השני).

אז כדי לדעת כמה ימים מגיעים לו נחשב כך:

נחלק את מספר הימים שעבד באותה השנה ב 200 ונכפיל במס' הימים שמגיעים לו לפי הוותק (את הפתרון נעגל למטה כי מדובר בימים שלמים).

                                                             מספר ימים בפועל

 נעגל למטה =מס' הימים של אותה שנה*______________

                                                                      200

ב. לא השלים שנה קלנדרית או רק התחיל באמצע השנה או פוטר/התפטר באמצע השנה

1. אם העובד לא השלים (לא עמד בתנאי הראשון), אבל כן עבד מעל 240 יום (עמד בתנאי השני) אז למרות שאין קשר משפטי של שנה קלנדרית מלאה הוא יקבל את הימים בדיוק כפי שמתואר בס' א 1. ללא הפחתה.

2. אם העובד לא עבד כל השנה (לא עמד בתנאי הראשון) וגם עבד פחות מ 240 יום (גם לא עמד בתנאי השני)

אז כדי לדעת כמה ימים מגיעים לו נחשב כך:

נחלק את מספר הימים שעבד באותה השנה ב 240 ונכפיל במס' הימים שמגיעים לו לפי הוותק (את הפתרון נעגל למטה כי מדובר בימים שלמים).

                                                             מספר ימים בפועל

 מה (נעגל למטה) =מס' הימים של אותה שנה*______________

                                                                      240

ג.

5. עובד במשכורת חודשית כשמגיע לו יום חופש ייקח את יום החופש ולא יאבד שכר במשכורתו. החשיבות של החישוב נוגעת רק לתלוש השכר שלו. ולכמה יגיע לו פדיון בסיום יחסי עובד מעביד.

6. לגבי עובד בשכר יומי ושעתי:

אם השלים עבודה מלאה לפי ס' 1 ו 3 לעיל.

7. אם לא השלים תקופת עבודה מלאה כנדרש דהיינו 200 או 240 ימים בהתאמה, עלינו לגלות מה רבע השנה (שלושת החודשים בהם עבד הכי הרבה ימים) את הימים יש להמיר לאחוזים. ניקח את רבע השנה בה הייתה לעובד הכי הרבה הכנסה נחבר את שלושת החודשים הרווחיים ביותר ואין רק את שלושת החודשים לפני החופשה. נחלק ב 90 ונקבל את השווי של שכר עבודה יומי ממוצע:

                                                         הכנסה רבעונית

                           שכר יומי ממוצע =  ______________

                                                                      90

ל

ד.

כללי וחשוב לדעת:

מעסיק ייתן לעובד התראה של 14 יום לפני שיוציא אותו לחופשה.

אם לא נתן 14 יום מראש הודעה, עליו לשלם עבור זמן החופשה שבו יצא העובד לחופשה בהוראה שלו.

על העובד לתת התראה של 30 יום למעביד לפני חופשה.

אסור לעובד לעבוד בימי חופשה כלל, אם עבד המעסיק יכול לבקש אותם חזרה או לנכותם במשכורת הבאה או לגבות אותם בכל דרך של גביית חוב אזרחית או לקזז אותם.

עובד שלא השלים 75 ימי עבודה רצופים ואין עמו חוזה בכתב שצריך לתת לו עבודה מעל 74 ימים. כך במשך שתי שנים קלנדריות זכאי לתמורת חופשה ולא לחופשה עצמה.

תמורת חופשה שווה 4% מהשכר של אותו עובד.

הרכיבים שנכלול בשכר חופשה הם:

כל תמורה בכסף או בשווה כסף שמגיע לו עבור שעות עבודה רגילות (כיסוי הוצאות לא בה בחשבון).

יצויין כי עקב הסיבוך הרב מעסיקים נוטים פשוט לחלק 10 ימי חופשה ב 12 חודשים ולכתוב בתלוש צבירה של 0.84 לחודש עד מקסימום של 2 ימים בחודש וזהו. 

חמ

כתב - דניאל שמר, עו"ד