המעסיקייה מטרתו להציע מקום המרכז את ידע משפטי שנועד לסייע למעסיקים להבין כיצד להתנהג בזמן שהם מעסיקים עובדים -

מטרותיו למנוע הוצאות, קנסות ותביעות יקרות, לספק מקום לקרוא מחשבות ומסקנות בדיני עבודה. 

 

אם כמנכ"לים יש לכם שאלות או בקשות למאמרים מסויימים אנא כתבו לנו ונתייחס לכך במאמרים הבאים.  

 

מחשבות על עבודה חופשית מול עבודה מאורגנת ועבודה בכלל - 

כיום עובד הוא הנכס החשוב בחברה ומנכ"ל של חברה גדולה הוא גם מומחה לגיוס משאבי אנוש - העובדים שבחר הם המנהלים את הייצור - מעניקים את התוכן למוצר (שכן מוצרים דומים אינם מייצרים תוצאות דומות עובדה היא שחברות עם אותו מוצר מציגות תוצאות ורווחיות שונה לחלוטין, הסיבה העיקרית לכך היא האנשים שמעורבים בכל השלבים שבהם לקוח פוגש את החברה והעובדים בה). לכן חשוב לשלוט ולהכיר את החוק ולהבין את ההגיון שמאחוריו. חשוב לבחור אנשים מעולים ולתת להם לפרוח במקומות המתאימים להם בעסק.  

 

הכתוב אינו המלצה או ייעוץ, מדובר בידע משפטי ראשוני שמאפשר הבנה חלקית כדי להחליט החלטות מורכבות אנו תמיד ממליצים להתייעץ עם עורך דין מקצועי לדיני עבודה.  

 

 

אין זה מספיק להכיר את החוק, השאלות הגדולות הן מה לעשות עם הידע וכיצד משתמשים בו, החוק בעצם מציב גבולות גזרה, לרוב גבולות כלליים שאמורים להתאים לשכר ולהגיון הכללי, לעיתים החוק גם מתאים לתקופה ולרוח החקיקה והפסיקה הנושבת בחברה.

 

בתי הדין לעבודה הם בתי דין מיוחדים, בהם השופטים מנסים לא רק לפסוק אלא לאזן את הכוחות אשר לפי תפיסת המחוקק אינם שווים בין כוח העובד לכוחו של המעסיק. היום אנו בתקופת גאות חזקה של התארגנויות בחברות שונות ומסוגים שונים. הדור החדש והצעיר לא מכיר את החולי/בעיות שמגיעות יחד עם הדברים הטובים שבהתארגנות ובכלל לא מבין את כל המשמעויות שלה.

 

הפערים בחברה הישראלית גדלו בשנים האחרונות ואנשים יצאו לרחובות בקול גדול שנדם ללא שחל שום שינוי מהותי. 

 

הממשלה שתפקידה לחלק את ההון שהיא גובה מחדש, מתערבת פחות ופחות. בתקווה שגופים כלכליים ימלאו את תפקידה או ארגוני עובדים ואכן ובתקווה שחקיקה מתאימה של שכר מינימום וחוקי מגן אחרים יאפשרו לאנשים להרוויח בכבוד ולחיות בשפע. 

 

האמת אני מקווה שידע לעבוד נכון, ייצר בעלי עסקים עם מודעות חברתית, עם קפיטליזם פחות חזירי, בתקווה שגם עובדים יבינו שעדיף קפיטליזם עדין מאשר קומוניזם. 

 

מקום עבודה הוא מקום שצריך לשלם לעובד לפי האיכות שהוא מעניק, עובדים לא רוצים מקום עבודה שיוויוני הם רוצים להיות מעולים, אבל רוצים גם לקבל את הכבוד והכסף שהם מרוויחים לעסק ולקבל תמורה שווה להשקעה שלהם. 

 

מודלים חדשים שחולקים הכנסות, אופציות, בונוסוים, מניות, שיתוף נולדים יום יום. ואנו חיים בתקופה מרגשת. 

 

עובדים כיום מוגנים בחוקים רבים, בבתי דין חזקים שעומדים לצידם וזמינים להם. באינטרנט שיכול לספק מידע איכותי. 

 

העובד היחיד, הוא חזק, תקשורתי, בעל השפעה ויכולת לגרום תועלת ונזק גדולה מאי פעם בהסטוריה. 

 

כל העובדים מאורגנים, לא בהכרח בהסתדרות, אבל בפייס בוק, גוגל פלוס ווטס אפ.  

 

בעולם כיום קל לראות מי עשיר ומי עני והעובדה שאנו בדרך לתקופה קשה כלכלית מעוררים רצון להגנה על זכויות עוד יותר ולעשות חלוקת עושר חדשה.

 

יש כאלה שחושבים שאחת הדרכים ואולי הטובה ביותר היא להתארגן תחת ההסתדרות (לטעמי זה היה, זה ישן, זה נכשל) צריך להקים גופים חדשים מתוך החברה, שיעבירו מסרים להנהלה, צריך לחנך מנכ"לים להכיר ולהתעדכן ולהקשיב לעובדים שלהם, הטובים והבעייתיים.

 

עובדים טובים, צריך לתמרץ ועובדים רעים, צריך ללמד להיות טובים, להשקיע בהם ולשפר אותם. 

 

במה שונה המצב כיום ממה שהיה קיים לפני 50 שנה כשכל מדינת ישראל הייתה מאורגנת? 

 

כיום יש חוקים רבים שלא היו קיימים, פעם באמת לא היו חוקים של שכר מינימום והמעסיקים שאז קראו להם מעבידים היו כל יכולים, גם לא היו בתי דין ובעצם להסתדרות ולגישת העם הסוציאליזם והקומוניזם היו נר לרגלי הממשל. 

 

ההסתדרות יש אומרים כשלה בתפקידה, הפכה גוף גדול מידי, יש שיגידו מושחת, חזק, עצום בגודלו שספק אם נתן את מה שהבטיח לתת, ספק אם האינטרסים שלו חופפים באמת אינטרסים של עובד בחברה מסויימת. 

 

המדינה/המחוקק דאג להגן על העובדים, כיום חוקי המגן חזקים מאי פעם, גם האכיפה הולכת וגדלה ואיתה מגיעים קנסות גדולים, מהירים, ללא משפט.

 

הדור הקודם מכיר את ההסתדרות ויודע את כשלונה רצה שוק חופשי ולהרוויח ולגדול. 

 

בגדול פחות שיוויון ויותר כסף לכיס של העובד. 

 

עתה מגיע דור שלא מכיר את המושג הסתדרות ולא מבין כלום בהתארגנות. אבל יודע שרע לו, שמחירי הנדל"ן גבוהים, שהכל יקר, ושהמשכורת לא עלו מספיק. 

 

 

חוקי מגן כתחליף לארגון עובדים -

חוקים אשר העלו את שכר המינימום, קבעו את ההגבלות על שעות נוספות, חוקים שמיטיבים בעיקר עם העובדים ושומרים על החלשים. קיימים היום ומייתרים את הצורך של ההסתדרות לאפשר את הדברים בכוח. הם ממילא מגיעים לעובד. 

 

פייסבוק ווטס אפ -

היום כולם מאורגנים בלי ההסתדרות. פרדוקס נוסף הוא שדווקא העובדים החזקים אלו עם טלפונים חכמים המשתמשים בווטס אפ בקלות, חברים בפייס בוק בעצם כולם מאורגנים מייד.

לכן קל להסתדרות לארגן אותם כביכול, הרי הם מאורגנים בשנייה. אבל היא בוחרת לארגן את העובדים שהכי פחות זקוקים לה. הרי מי זקוק להסתדרות, עובדים חלשים, שעושים אותה עבודה ויותר זול להחליפם מלתת להם קידום.

בחברות תחרותיות שמעסיקות עובדים חכמים ומשכילים שיכולים להחליף עבודה ברגע (עובדים שלעיתים חכמים יותר מהמעסיקים שלהם) אותם היא בוחרת לארגן. ולמה? כי בסוף מעניין אותה הכסף שלה. אלה עובדים עשירים יותר שיכולים לשלם לה, אין עם זה כל בעיה, הבעיה היא חוסר ההבנה שצריך להזהר מהשומרים, שמדובר אחרי הכול בגוף כלכלי, עם פלוסים ומינוסים ולא בגוף חסר אינטרסים.  

 

 

צריך לחשוב האם ההסתדרות טובה לכל עובד? בכל מקום? בכל זמן? תמיד?

האם כל גוף טוב לעובדים בו להיות מאורגנים ומה זה אומר מאורגן?

 

האם זה אומר שיוויון? ואז האם זה אומר שהטובים לא יקבלו תמורה עבור היותם טובים בתחומם?  

 

אבל מה - רוב המעסיקים היו פעם עובדים שהתקדמו ופתחו עסק ונתנו פרנסה לעובדים רבים יותר (אם הם מוצלחים).  

 

אז האם הם אויבים, האם זה לגיטימי לעשות דה לגיטימיזציה למעסיקים ולהכליל אותם כאילו הם אשמים בעוני ומחירי הנדל"ן הגבוהים. אני מכיר מעסיקים רבים שמרגישים עדיין כאילו הם עובדים מהמניין. למרות שהם באמת הגשימו את החלום של כל עובד להגיע למצב שהוא מפרנס ודואג לפרנסה של רבים ולא רק של עצמו. 

 

בואו לא נהיה תמימים, עובדים זה כאב ראש גדול ואף אחד לא יסכים לכאב ראש אלא אם התמורה תהיה גדולה יותר והכסף יהיה רב יותר מהכסף שאני יכול לעשות ללא עובד. 

 

אז אם אני יכול בלי עובדים, הייתי מעדיף זאת. אבל אם אני צריך לפרנס עובד, אז אני צריך להרוויח מכך. אם אני צריך לפרנס 10 עובדים אני כבר צריך להרוויח הרבה יותר וכך הלאה והלאה. 

 

הקפיטליזם אינו מוצלח, אבל כנראה הוא מוצלח יותר מהקומוניזם, יש בו שחיתות אבל כנראה פחות מבסוציאליזם, יש בו אי הוגנות מושרשת אבל העושר דהיינו המשכורות גבוהות ועולות יותר מאשר בקומוניזם.

 

 

 

אז האם אנו רוצים לחזור לקומוניזם?

מה קורה כשמתארגנים, האם עובדים יתקדמו לפי וותק? אז מה אם עובד הוא מעולה, הוא לא יזכה בקידום עד שהעובד שלפניו יקודם, אז למה שהוא יהיה מעולה, הוא גם יהיה בינוני ואו אז כל החברה לא תתקדם ותפשוט את הרגל או אז כל החברה תהיה מובטלת. 

 

ואם ההסתדרות תגיע להישג ותשיג לעובדים משהו, האם זה שווה כל החיים אחר כך לשלם להם כסף על זה ואז לא מספיק שיש לעובד בוס יש לו עוד גוף שצריך לקבל אישור ממנו, לכל בונוס והטבה והוא כבר באופן טבעי דואג לעובדים שלו ופתאום החברה מתחלקת ואלו שבוועד הם לא בהכרח העובדים הטובים ביותר. 

 

ההסתדרות באה ומשכנעת אותם שכדי להם להתארגן כי יקבלו יותר. מה זה יותר ואיך, לא ברור אבל מי לא רוצה יותר... אבל האם העובד באמת יקבל יותר? ואם כן אז מה המחיר? הרי היותר צריך להגיע ממקור כלשהו, הרי ההסתדרות לא מייצרת כלום, אז איך היא מביאה יותר. למשל מפסיקים לגייס עובדים חדשים. אז יש יותר כסף לישנים, אבל החברה פחות תחרותית, יש פחות פיטורים, אבל החברה כולה כחברה מכניסה פחות, כי היא הופכת פחות תחרותית ואז חברה אחרת לא מאורגנת, משיגה אותה והיא פושטת את הרגל וכל העובדים כולם הולכים הבייתה. זה קרה בארה"ב המון, פעם ארה"ב כולה הייתה מאורגנת, כיום רק 7 אחוז בערך, במדינות מסויימות אין התארגנות כלל, כי זה פשוט לא עזר לעובדים. 

 

חוק שכר מינימום, עובד. חוק פיצויי פיטורים עובד, הגנה של עורכי דין ועונשים שמגיעים מבית הדין על מעסיקים שלא מעניקים זכויות לעובדים עובד. 

התארגנות עובדים, דרך גוף חיצוני? אין ספק שעובדים שמתקשרים, מחליפים מידע ובאים עם דרישות זה דבר טוב, עובדים הם הדבר החשוב ביותר בעסק, בכל עסק. 

 

ככל שיש יותר מידע שעובר הלוך חזור בין ההנהלה והמתכננים של האסטרטגיה לבין המבצעים זה טוב ויעיל. לכן צריך לעשות שימוע לפני כל שינוי, לכן צריך לייצר שולחנות עגולים, לכן צריך לגלות בעיות במהירות, לעודד ביקורת ותקשורת. 

 

צריך לייצר מודלים חדשים של התארגנות, צריך לייצר שיתופיות גדולה יותר, עם העובדים ולהפוך אותם באמת לחברים, שיודעים שדואגים להם ולא דואגים לרמות אותם או לנצל אותם.   

 

 

כמובן אשמח לגלות דור חדש של מתארגנים כאלה המבינים את הצורך בתחרות, כאלה המעדיפים לחשוב על טובת העסק כולו הכולל כמובן את העובדים אבל גם את המתחרים. שכן עסק מאורגן שנזהר שלא להפוך בירוקרטי וכבד, היום הזמן חשוב יותר מכסף והמהירות היא עניין השרדותי לגמרי אמיתי. 

 

עובדים מאורגן, לא ינצח את העסק השני ואז אומנם חלק מהעובדים יהיו מוגנים יותר אבל אין שום הגנה מעסק שפושט את הרגל ונסגר.

 

ומאיפה בא הכסף, אם משלמים יותר, לוקחים את זה ממישהו, וממי מהעובדים הצעירים דווקא והחדשים או מכך שהתחום הופך פחות תחרותי ואטרקטיבי וכמות העובדים קטנה בו. ואז לוקחים יותר עובדי קבלן, ועוברים לאאוט סורסינג. ומכונות ואז בסוף פחות אנשים מוצאים עבודה.  

 

חברת ביטוח אחת פשטה את הרגל בישראל והיא חברת הסנה, היא גם היחידה שהייתה מאורגנת. 

 

כיום יש התארגנות במגדל, בפניקס ובכל השאר מתחילה. כלל כבר חתמה על הסדר גם פלא פון ועתה ההסתדרות פוזלת לעבר חברות ההיטק האם אלו העובדים החלשים ביותר בחברה הישראלית, האם אלה העובדים המסכנים והחלשים? אולי? 

 

ברור שההסתדרות צריכה להיות קיימת ולהגן על עובדים שעושים אותה עבודה כל יום, בתנאים קשים וללא קידום, עבודה שקל לעשותה וקל להחליף בא את העובד ומהעובד לא נדרשת שום נאמנות או יכולת גבוהה, שם צריך מאוד את ההסתדרות. אבל בהייטק שכל עובד הוא אחר, ויש לו כוח אדיר, יש לו גם כוח ברשתות חברתיות ובשוק. האם עובד כזה צריך את ההסתדרות שתגיד לו מה לעשות? איך לעשות ואיך לדבר עם המעסיק ורק דרכו? 

 

דבר אחד יש לזכור, ההסתדרות היא עסק ועסק גדול שעושה כסף רב וזה שם המשחק. בסוף לא אכפת לה מהעסק הספציפי שאתה עובד בו או אתה המעסיק שלו. גם אכפת לה אבל יותר אכפת לה מהכוח שלה וממה שנאמר עליה בתקשורת.  

המבט שלה הוא מבט על, מבט על השוק כולו. 

האם לאחר שהיא כבשה את החברה ומקבלת דמי חבר העובד הקטן הוא המטרה שלה. או שהוא כלי קטן להזיז במשחק גדול, את העובד הקטן מעניין הכי הרבה הוא, בדיוק כמו את המעביד שמעניין אותו העובד שלו ולא העובד של המתחרה שלו.

 

מעסיק רוצה לתת יותר מהמתחרה שלו כדי שהעובד שלו יבוא אליו. אם בכל החברות כולם ירוויחו דומה ויהיו להם תנאים זהים, המעבידים דווקא ירוויחו כי לא יהיה לעובד שום מניע לעבור לחברה מתחרה.  

 

דבר אחד בטוח צריך לדאוג לעובדים, המדינה צריכה לדאוג להם, המעסיק צריך לדאוג להם. 

 

וגופים אחרים שקמים כמו ההסתדרויות למיניהן צריכות לפקח. 

 

השאלה היא תמיד מי שומר על השומרים ומי מפקח על ההסתדרות. 

 

פעמים רבות המציאות היא דומה אבל פרט אחד בלבד בהשקפה משנה את כל התמונה ומייצר יריבות. מנהלים ככל שהם בכירים יותר נמצאים בשטחים אפורים, ללא הדרכה, ללא התייעצות וניסיון מחליטים החלטות מורכבות לבד.

 

נכון ללמוד כמה שיותר, להתייעץ כמה שיותר ולהביט על הדברים מצדדים וזוויות שונות.

 

הכותב הוא דניאל שמר, עו"ד